בן יד ושם לשבעה באוקטובר: כשהמצלמה הפסיקה לתעד והתחילה להקשיב
בעידן בו זיכרונות השואה עדיין חיים בקרב ניצולים, פרויקט "עדות 710" מציע גישה חדשה ומרתקת לתיעוד ולזיכרון. איתי קן-תור, אחד ממייסדי הפרויקט, מציג את החזון מאחורי יוזמה זו, שמטרתה להקשיב ולתעד את סיפורי הניצולים בצורה אמפתית ולא חוקרת. קן-תור, שעברו האישי כולל ניצול שואה והפקה של תצוגות וידאו במוזיאון יד ושם, מגלה כיצד טעות טכנית בברלין הובילה אותו להבין את חשיבות ההקשבה לניצולים.
השיעור הגדול ביותר של קן-תור לא היה בספרים, אלא ברגע בו הוא הבין את הקונפליקט בין הצורך לתעד את הסיפורים הדרמטיים לבין הצורך של הניצולים להמשיך בחייהם. הוא מספר על רגע בו הוא צילם סרט תיעודי עם ניצול שואה, אך גילה שהקלטת הסיפור הייתה חסרה. זה הוביל אותו להבין את חשיבות ההקשבה האמפתית לניצולים, במקום לתעד רק את הרגעים הדרמטיים.
קן-תור מציג את "עדות 710" כפתרון לבעיה זו. הפרויקט, שנוסד ב-9 באוקטובר, מציע הקשבה מלאה ואמפתית לניצולים, במקום לתעד רק את הרגעים הדרמטיים. הוא מאמין שההקשבה היא הלוח החלק שעליו נחקק האירוע בפעם הראשונה, ושהזיכרון צריך להיות גשר של ריפוי ואנושיות, ולא רק מסמך ארכיוני.
הפרויקט מציע גישה חדשה ומרתקת לתיעוד ולזיכרון, שמדגישה את חשיבות ההקשבה לניצולים. קן-תור מאמין שהזיכרון צריך להיות כלי ליצירת שינוי, ולא רק כדי לשמר את העבר. הוא מזהיר מפני הסכנה לחזור על טעויות העבר, ומדגיש את חשיבות ההקשבה לניצולים גם בעידן המודרני, בו זיכרונות השואה עדיין חיים בקרב ניצולים.
בסיכום, "עדות 710" מציעה גישה חדשה ומרתקת לתיעוד ולזיכרון, שמדגישה את חשיבות ההקשבה לניצולים. קן-תור מאמין שהזיכרון צריך להיות גשר של ריפוי ואנושיות, ולא רק מסמך ארכיוני. הוא מזהיר מפני הסכנה לחזור על טעויות העבר, ומדגיש את חשיבות ההקשבה לניצולים גם בעידן המודרני.
